הייתי שם. לא בתאוריה, אלא עם קופסה וחצי ביום, שיעול של בוקר ותחושת תסכול שאי אפשר להסביר למי שלא מעשן.

ניסיתי הכל. מדבקות, מסטיקים, ספרים, כוח רצון, הבטחות של 'מחר מפסיקים'. שום דבר לא החזיק. תמיד חזרתי לאותו הרגל, לאותה תנועה של היד לפה, לאותו צורך להירגע.

בנקודת השבירה שלי הבנתי משהו קריטי: הבעיה היא לא רק הניקוטין, הבעיה היא ההרגל. הריטואל הזה של לקחת נשימה עמוקה ולהירגע.

חיפשתי דרך לשמור על ההרגל המרגיע, אבל לזרוק את הרעל. כשלא מצאתי פתרון שבאמת עובד ומרגיש נכון ביד - החלטתי לייצר אותו בעצמי.

המשאף הזה נולד מתוך המאבק האישי שלי. בלי הטפות מוסר, בלי כימיקלים, פשוט אוויר לנשימה.